יש מנכ"ל בישראל

ימי האש חשפו בפנינו את העובדה המשמחת שבמשרד ראש הממשלה שלנו יושב מנכ"ל יעיל. יושב? מה פתאום? מתרוצץ. פעלתן - הוא נראה מדי יום בשטח מנחית הוראות; מקושר - הוא גייס את מיטב מטוסי העולם להצלתנו; איש שיווק - הוא ידע גם ליחצ"ן כראוי את פועלו: הנה הוא לובש את החולצה הנכונה, הנה הפוזות המדויקות למצלמות, עוצר לעינינו המשתאות את מכוניתו המשוריינת כדי להשקיף אל על, אל הסופר-פלא מאמריקה, אותו הביא אלינו משמים באמצעות האינטרנט (!) של מזכירו הצבאי; הנה הוא מצטלם בשיח קברניטים בתא הטייס של הג'מבו הכי יורק מים בעולם, והנה הוא גם במסוק, משקיף אל שמי ארצנו הבוערת, כאומר: יש לכם בשמים על מי לסמוך. שדר ותיק אפילו שאל ברדיו הממלכתי בפליאה מתובלת בהערצה: "כבר שלוש פעמים הוא היה בשטח, ואולי אפילו תהיה פעם רביעית?" מה יש לומר? מנכ"ל יעיל ואיש שיווק מצוין. הסקרים הרי לא משקרים: 68% מהציבור חשבו שהוא פעל היטב. גם אשתו דיברה עליו בהתפעלות בתקשורת.

למנכ"ל הזה קוראים בנימין נתניהו. רק תנו לו שריפה ראויה והוא כבר יוכיח את עצמו. נכון שהכל היה מיוחצ"ן לעייפה, המצלמה היא המסר, אבל עובדה היא שהמטוסים הגיחו - והאש כובתה. אלא שמעשה שטן: רק התפזר העשן, וכוחות צבא הישע שבו לבסיסיהם באזרבייג'אן ובקפריסין, ושוב הונחתנו אל קרקע המציאות: יש לנו אולי מנכ"ל שירותי כבאות מצוין, אבל ראש ממשלה - אין. תהליך השלום, העניין השולי והמנדנד הזה, שוב תקוע לגמרי. עברו שנתיים של ברבורים, הבטחות רמות ונאומים נמלצים - וכלום, כלום כלום.

מה יגיד עכשיו צבא התועמלנים? מה יכתבו פרשני החסות? שנתניהו כיבה את האש? שנתניהו בעד שתי מדינות? שהכל איראן? האמריקאים אפילו לא נתנו לו כמה ימי חסד ליהנות מתהילת הכיבוי, וכבר פרצה אש גדולה ששום סילון לא יכבה: ההודעה הנחרצת על כישלון השיחות.

זה הזמן שבו צריך נתניהו להסיק את המסקנה האישית, הנכונה והיחידה: עתידו בניהול. עדיין לא קשיש מדי, עדיין נמרץ, הוא יכול לנהל חברה גדולה ואפילו רב-לאומית, אולי "אוורגרין" של הסופר-טנקר.

ראשות ממשלה? הנהגה אמיצה? זה לא. זה הזמן שבו גם עלינו להתעורר מהאשליות שפיזרו סביבנו: דבר לא השתנה. נתניהו ה"ישן" ונתניהו ה"חדש", חד הם. מוקיריו ישתחצנו עכשיו שהצליח לכופף את ידי אובמה. נכון. ומה טוב ייצא לישראל מאמריקה חלשה? מי יש לה בעולם, זולתה? חצי קדנציה עברה ומה היה לנו? אפילו לא הישג אחד.

גם נתניהו צריך להשיב לעצמו ביושר: היית שנתיים ראש ממשלה ומה שינית? איראן בשלה, גלעד שליט בשביו, מהיוזמה הערבית המשכת להתעלם בבוטות, את סוריה הוספת לדחות באטימות, לפלסטינים הבטחת את השמים, לא כולל הקפאת הבנייה. הדמוקרטיה נסדקת, הגזענות משתוללת, הפשיזם בפתח - ורק את האש בכרמל הצלחת לכבות. בשביל זה די לנו במנכ"ל.

נתניהו אולי ראה את העצים השרופים, אבל הוא לא מסוגל לראות את היער. לא בכדי הוא הופיע בימי האש מול כל מיקרופון רענן, עם מרים פיירברג ובלעדיה: היה לו מה להגיד. בימים כתיקונם הוא מתרחק מהמיקרופונים: אין לו מה להגיד. בלי אג'נדה, בלי חזון, בלי השקפת עולם ברורה ונחרצת הוא מתרחק מהתקשורת. הוא יודע למה. מנהל תפעול - כן. מנהיג - לא.

לכן, המלצת הבית היא: חזור לניהול ולשיווק. שם מקומך. סע וטייל במרחבי העולם, בעולם העסקי הנוצץ אין צורך להחביא סיגר בוער במקטורן, לא צריך השקפת עולם, ולא יכולת לזהות תהליכים היסטוריים, אין עיתונות משמיצה, אין אפילו את ציפי חוטובלי ואלי ישי על הראש. יש לך הרי כל כך הרבה חברים בעולם ההוא, אתה מתאים לו ככפפה ליד - ואתה תיהנה מכל רגע. ומי יודע, אולי גם תפגוש באחד מטרקליני המנהלים, בטרמינל זה או אחר, את ידידך מהיחידה, אהוד ברק. המלץ לו אז ללכת בעקבותיך.

גדעון לוי

כרגיל אתם מנגחים את ביבי, יש חדש?