משה קצב - אנס או נאנס \ ניסן ג'רבי

כששמעו לראשונה על תלונת האונס הראשונה נגד משה קצב, היה נדמה לרבים שמא מדובר בפעולת נקם מצד המתלוננת א', אשר חשה מרירות בדבר סילוקה ממשרד התיירות בה הועסקה תחת הנשיא משה קצב, ואף בשל תלונה אותה הוא עצמו הגיש נגד האחרונה.

התערבות היועץ המשפטי דאז, מני מזוז, יכולה להזכיר בהיבטים רבים את גודל האשמה הרובצת לטענת קצב, על המתלוננת ממשרד התיירות. לא בכדי תלונתה הגיעה רק לאחר פעולת קצב, ולא בכדי המשיכה היא לעבוד במשרד התיירות למרות שלטענתה נאנסה. התשתי מהבאר ממנו את מורעלת? ספק רב. ובכדי להפיל אשמה בבית משפט לא צריך יותר מזה – ספק אחד בלבד.

אך לא ניתמם ולא נתחבא מאחורי חקר האמת: התקשורת המגויסת היא זו שדחפה למעשה את כתב האישום עוד בטרם נולד כזה. התקשורת הבורגנית האשכנזית המערב אירופאית הכינה ובישלה את כתב האישום עוד הרבה הרבה לפני שמישהו בפרקליטות חשב ברצינות להכין אחד שכזה, ודאי לא לפני שיביא עימו את הראיות וההוכחות הנדרשות כבכל משפט ותלונה בבית דין ישראלי.

למעשה, הכנתו ובישולו שהתבצעו כמובן על אש קטנה במיוחד, החלו עוד שנים לפני שנולד והומצא, הכנתו נולדה בזמן מאוד מדויק וספציפי: יום היוולדו של נשיא המדינה, משה קצב. מילים חריפות וכואבות ללא ספק, אך יהיה תמים להתעסק בנשיא משה קצב, אלא באזרח המזרחי הקלאסי היושב בין עמך.

הילד הפרסי מהעיר יזד שבאיראן, עלה עם משפחתו בגיל 6 לארץ ישראל - מעצמת הציונות האשכנזית, שיכונה במעברת "שער העלייה" כשלאחריה הועברו כלל בני המשפחה למעברת קסטינה וחיו תחת תת תנאים שספק רב עולה עד היום לגבי שיכון בני אנוש במתקני זוועה שכאלו. אותה מעברת קסטינה שלימים הפכה לעיר קרית מלאכי שגם אחרי 62 שנות ציונות אשכנזית ממשיכה להוות סמל של נחשול ועושק תרבותי. ומשם, דווקא משם, יוצא אדם ברמתו של משה קצב – עוררה לא מעט רוחות ושדים מרושעים שסימנו את האיש כסוג של נוול שהצליח לתמרן טוב מהם למרות שקופח, בין העושק לבין ההצלחה, כשבסוף נותרת - ההצלחה בלבד.

ואיפה לא היה הנשיא משה קצב? לאחר שירותו הצבאי עבד כפקיד בבנק הפועלים וכסייע במכון וולקני. הצליח לגעת בלב הברנז'ה האשכנזית וכיהן כעיתונאי מקומי ב"ידיעות אחרונות", וכיהן כנשיא "צעירי בני ברית", שם הכיר את רעייתו, גילה. לאחר שחסך כסף אף למד כלכלה והיסטוריה באוניברסיטה העברית, ובשנת 1969 היה יושב-ראש תא הסטודנטים של גח"ל באוניברסיטה. הוא היה הסטודנט הראשון מקריית מלאכי, וכבר בגיל הצעיר 24 [!] הפך לראש המועצה. כיהן בתפקיד חודשים ספורים בלבד, ואז הודח בידי מתנגדיו. לא יכול להיות סיפור יותר טוב מזה, לא יכול להיות ספק שלאדם זה לא יהיו שונאים והרבה.

דווקא היום כאשר משה קצב עולה לגרדום המשפטי ומורשע במעשי אונס חמורים ביותר, שלאף אחת מההאשמות העולות בכתב האישום אין ולא היה בדיל של אחיזה בעובדות או אסמכתאות משמעותיות כלשהן, על הציבור המזרחי היושב במזרח התיכון להחל בדק בית פנימי בהול בהקשר יחסו בנושא הציונות האשכנזית. על הציבור המזרחי להעלות לדיון נוקב: מה קרה לנו ב-62 שנה האחרונות, היכן היינו אז, והיכן אנו היום. היום זה הנשיא משה קצב, מחר זה אתה?

מעולה ניסן ושימו לב איך התקשורת המגויסת כבר מציירת את קצב כמפלצת על שהעיז להיאבק על חפותו ולא "נכנע" מראש בחתימה מוקדמת על הסדר טיעון. להקיא להקיא ולהקיא

ניסן ג'רבי כתב:כששמעו לראשונה על תלונת האונס הראשונה נגד משה קצב, היה נדמה לרבים שמא מדובר בפעולת נקם מצד המתלוננת א', אשר חשה מרירות בדבר סילוקה ממשרד התיירות בה הועסקה תחת הנשיא משה קצב, ואף בשל תלונה אותה הוא עצמו הגיש נגד האחרונה.

התערבות היועץ המשפטי דאז, מני מזוז, יכולה להזכיר בהיבטים רבים את גודל האשמה הרובצת לטענת קצב, על המתלוננת ממשרד התיירות. לא בכדי תלונתה הגיעה רק לאחר פעולת קצב, ולא בכדי המשיכה היא לעבוד במשרד התיירות למרות שלטענתה נאנסה. התשתי מהבאר ממנו את מורעלת? ספק רב. ובכדי להפיל אשמה בבית משפט לא צריך יותר מזה – ספק אחד בלבד.

אך לא ניתמם ולא נתחבא מאחורי חקר האמת: התקשורת המגויסת היא זו שדחפה למעשה את כתב האישום עוד בטרם נולד כזה. התקשורת הבורגנית האשכנזית המערב אירופאית הכינה ובישלה את כתב האישום עוד הרבה הרבה לפני שמישהו בפרקליטות חשב ברצינות להכין אחד שכזה, ודאי לא לפני שיביא עימו את הראיות וההוכחות הנדרשות כבכל משפט ותלונה בבית דין ישראלי.

למעשה, הכנתו ובישולו שהתבצעו כמובן על אש קטנה במיוחד, החלו עוד שנים לפני שנולד והומצא, הכנתו נולדה בזמן מאוד מדויק וספציפי: יום היוולדו של נשיא המדינה, משה קצב. מילים חריפות וכואבות ללא ספק, אך יהיה תמים להתעסק בנשיא משה קצב, אלא באזרח המזרחי הקלאסי היושב בין עמך.

הילד הפרסי מהעיר יזד שבאיראן, עלה עם משפחתו בגיל 6 לארץ ישראל - מעצמת הציונות האשכנזית, שיכונה במעברת "שער העלייה" כשלאחריה הועברו כלל בני המשפחה למעברת קסטינה וחיו תחת תת תנאים שספק רב עולה עד היום לגבי שיכון בני אנוש במתקני זוועה שכאלו. אותה מעברת קסטינה שלימים הפכה לעיר קרית מלאכי שגם אחרי 62 שנות ציונות אשכנזית ממשיכה להוות סמל של נחשול ועושק תרבותי. ומשם, דווקא משם, יוצא אדם ברמתו של משה קצב – עוררה לא מעט רוחות ושדים מרושעים שסימנו את האיש כסוג של נוול שהצליח לתמרן טוב מהם למרות שקופח, בין העושק לבין ההצלחה, כשבסוף נותרת - ההצלחה בלבד.

ואיפה לא היה הנשיא משה קצב? לאחר שירותו הצבאי עבד כפקיד בבנק הפועלים וכסייע במכון וולקני. הצליח לגעת בלב הברנז'ה האשכנזית וכיהן כעיתונאי מקומי ב"ידיעות אחרונות", וכיהן כנשיא "צעירי בני ברית", שם הכיר את רעייתו, גילה. לאחר שחסך כסף אף למד כלכלה והיסטוריה באוניברסיטה העברית, ובשנת 1969 היה יושב-ראש תא הסטודנטים של גח"ל באוניברסיטה. הוא היה הסטודנט הראשון מקריית מלאכי, וכבר בגיל הצעיר 24 [!] הפך לראש המועצה. כיהן בתפקיד חודשים ספורים בלבד, ואז הודח בידי מתנגדיו. לא יכול להיות סיפור יותר טוב מזה, לא יכול להיות ספק שלאדם זה לא יהיו שונאים והרבה.

דווקא היום כאשר משה קצב עולה לגרדום המשפטי ומורשע במעשי אונס חמורים ביותר, שלאף אחת מההאשמות העולות בכתב האישום אין ולא היה בדיל של אחיזה בעובדות או אסמכתאות משמעותיות כלשהן, על הציבור המזרחי היושב במזרח התיכון להחל בדק בית פנימי בהול בהקשר יחסו בנושא הציונות האשכנזית. על הציבור המזרחי להעלות לדיון נוקב: מה קרה לנו ב-62 שנה האחרונות, היכן היינו אז, והיכן אנו היום. היום זה הנשיא משה קצב, מחר זה אתה?

מישהו זוכר מה עשה מזוז עם התלונה שהגיש קצב נגד אורלי רביבו ("המתלוננת א'" ממשרד התיירות)?

מוריס כתב:

ניסן ג'רבי כתב:כששמעו לראשונה על תלונת האונס הראשונה נגד משה קצב, היה נדמה לרבים שמא מדובר בפעולת נקם מצד המתלוננת א', אשר חשה מרירות בדבר סילוקה ממשרד התיירות בה הועסקה תחת הנשיא משה קצב, ואף בשל תלונה אותה הוא עצמו הגיש נגד האחרונה.

התערבות היועץ המשפטי דאז, מני מזוז, יכולה להזכיר בהיבטים רבים את גודל האשמה הרובצת לטענת קצב, על המתלוננת ממשרד התיירות. לא בכדי תלונתה הגיעה רק לאחר פעולת קצב, ולא בכדי המשיכה היא לעבוד במשרד התיירות למרות שלטענתה נאנסה. התשתי מהבאר ממנו את מורעלת? ספק רב. ובכדי להפיל אשמה בבית משפט לא צריך יותר מזה – ספק אחד בלבד.

אך לא ניתמם ולא נתחבא מאחורי חקר האמת: התקשורת המגויסת היא זו שדחפה למעשה את כתב האישום עוד בטרם נולד כזה. התקשורת הבורגנית האשכנזית המערב אירופאית הכינה ובישלה את כתב האישום עוד הרבה הרבה לפני שמישהו בפרקליטות חשב ברצינות להכין אחד שכזה, ודאי לא לפני שיביא עימו את הראיות וההוכחות הנדרשות כבכל משפט ותלונה בבית דין ישראלי.

למעשה, הכנתו ובישולו שהתבצעו כמובן על אש קטנה במיוחד, החלו עוד שנים לפני שנולד והומצא, הכנתו נולדה בזמן מאוד מדויק וספציפי: יום היוולדו של נשיא המדינה, משה קצב. מילים חריפות וכואבות ללא ספק, אך יהיה תמים להתעסק בנשיא משה קצב, אלא באזרח המזרחי הקלאסי היושב בין עמך.

הילד הפרסי מהעיר יזד שבאיראן, עלה עם משפחתו בגיל 6 לארץ ישראל - מעצמת הציונות האשכנזית, שיכונה במעברת "שער העלייה" כשלאחריה הועברו כלל בני המשפחה למעברת קסטינה וחיו תחת תת תנאים שספק רב עולה עד היום לגבי שיכון בני אנוש במתקני זוועה שכאלו. אותה מעברת קסטינה שלימים הפכה לעיר קרית מלאכי שגם אחרי 62 שנות ציונות אשכנזית ממשיכה להוות סמל של נחשול ועושק תרבותי. ומשם, דווקא משם, יוצא אדם ברמתו של משה קצב – עוררה לא מעט רוחות ושדים מרושעים שסימנו את האיש כסוג של נוול שהצליח לתמרן טוב מהם למרות שקופח, בין העושק לבין ההצלחה, כשבסוף נותרת - ההצלחה בלבד.

ואיפה לא היה הנשיא משה קצב? לאחר שירותו הצבאי עבד כפקיד בבנק הפועלים וכסייע במכון וולקני. הצליח לגעת בלב הברנז'ה האשכנזית וכיהן כעיתונאי מקומי ב"ידיעות אחרונות", וכיהן כנשיא "צעירי בני ברית", שם הכיר את רעייתו, גילה. לאחר שחסך כסף אף למד כלכלה והיסטוריה באוניברסיטה העברית, ובשנת 1969 היה יושב-ראש תא הסטודנטים של גח"ל באוניברסיטה. הוא היה הסטודנט הראשון מקריית מלאכי, וכבר בגיל הצעיר 24 [!] הפך לראש המועצה. כיהן בתפקיד חודשים ספורים בלבד, ואז הודח בידי מתנגדיו. לא יכול להיות סיפור יותר טוב מזה, לא יכול להיות ספק שלאדם זה לא יהיו שונאים והרבה.

דווקא היום כאשר משה קצב עולה לגרדום המשפטי ומורשע במעשי אונס חמורים ביותר, שלאף אחת מההאשמות העולות בכתב האישום אין ולא היה בדיל של אחיזה בעובדות או אסמכתאות משמעותיות כלשהן, על הציבור המזרחי היושב במזרח התיכון להחל בדק בית פנימי בהול בהקשר יחסו בנושא הציונות האשכנזית. על הציבור המזרחי להעלות לדיון נוקב: מה קרה לנו ב-62 שנה האחרונות, היכן היינו אז, והיכן אנו היום. היום זה הנשיא משה קצב, מחר זה אתה?

מישהו זוכר מה עשה מזוז עם התלונה שהגיש קצב נגד אורלי רביבו ("המתלוננת א'" ממשרד התיירות)?

מוריס, לא רק שמזוז לא עשה עם זה כלום, התקשורת שחטה את קצב על הנושא הזה. שם הסיפור כולו עבר גושפנקא ע"י הממסד הציוני שהחליט לסרס את קצב. התיק נגדו נבנה מבפנים, התלונה שקצב עצמו הגיש נגד אורלי רביבו הייתה סוג של "לתפוס אותם מהביצים" - ימים ספורים לפני שתכננו לתפור תיק אונס שקרי.

ניסן ג'רבי כתב:כששמעו לראשונה על תלונת האונס הראשונה נגד משה קצב, היה נדמה לרבים שמא מדובר בפעולת נקם מצד המתלוננת א', אשר חשה מרירות בדבר סילוקה ממשרד התיירות בה הועסקה תחת הנשיא משה קצב, ואף בשל תלונה אותה הוא עצמו הגיש נגד האחרונה.

התערבות היועץ המשפטי דאז, מני מזוז, יכולה להזכיר בהיבטים רבים את גודל האשמה הרובצת לטענת קצב, על המתלוננת ממשרד התיירות. לא בכדי תלונתה הגיעה רק לאחר פעולת קצב, ולא בכדי המשיכה היא לעבוד במשרד התיירות למרות שלטענתה נאנסה. התשתי מהבאר ממנו את מורעלת? ספק רב. ובכדי להפיל אשמה בבית משפט לא צריך יותר מזה – ספק אחד בלבד.

אך לא ניתמם ולא נתחבא מאחורי חקר האמת: התקשורת המגויסת היא זו שדחפה למעשה את כתב האישום עוד בטרם נולד כזה. התקשורת הבורגנית האשכנזית המערב אירופאית הכינה ובישלה את כתב האישום עוד הרבה הרבה לפני שמישהו בפרקליטות חשב ברצינות להכין אחד שכזה, ודאי לא לפני שיביא עימו את הראיות וההוכחות הנדרשות כבכל משפט ותלונה בבית דין ישראלי.

למעשה, הכנתו ובישולו שהתבצעו כמובן על אש קטנה במיוחד, החלו עוד שנים לפני שנולד והומצא, הכנתו נולדה בזמן מאוד מדויק וספציפי: יום היוולדו של נשיא המדינה, משה קצב. מילים חריפות וכואבות ללא ספק, אך יהיה תמים להתעסק בנשיא משה קצב, אלא באזרח המזרחי הקלאסי היושב בין עמך.

הילד הפרסי מהעיר יזד שבאיראן, עלה עם משפחתו בגיל 6 לארץ ישראל - מעצמת הציונות האשכנזית, שיכונה במעברת "שער העלייה" כשלאחריה הועברו כלל בני המשפחה למעברת קסטינה וחיו תחת תת תנאים שספק רב עולה עד היום לגבי שיכון בני אנוש במתקני זוועה שכאלו. אותה מעברת קסטינה שלימים הפכה לעיר קרית מלאכי שגם אחרי 62 שנות ציונות אשכנזית ממשיכה להוות סמל של נחשול ועושק תרבותי. ומשם, דווקא משם, יוצא אדם ברמתו של משה קצב – עוררה לא מעט רוחות ושדים מרושעים שסימנו את האיש כסוג של נוול שהצליח לתמרן טוב מהם למרות שקופח, בין העושק לבין ההצלחה, כשבסוף נותרת - ההצלחה בלבד.

ואיפה לא היה הנשיא משה קצב? לאחר שירותו הצבאי עבד כפקיד בבנק הפועלים וכסייע במכון וולקני. הצליח לגעת בלב הברנז'ה האשכנזית וכיהן כעיתונאי מקומי ב"ידיעות אחרונות", וכיהן כנשיא "צעירי בני ברית", שם הכיר את רעייתו, גילה. לאחר שחסך כסף אף למד כלכלה והיסטוריה באוניברסיטה העברית, ובשנת 1969 היה יושב-ראש תא הסטודנטים של גח"ל באוניברסיטה. הוא היה הסטודנט הראשון מקריית מלאכי, וכבר בגיל הצעיר 24 [!] הפך לראש המועצה. כיהן בתפקיד חודשים ספורים בלבד, ואז הודח בידי מתנגדיו. לא יכול להיות סיפור יותר טוב מזה, לא יכול להיות ספק שלאדם זה לא יהיו שונאים והרבה.

דווקא היום כאשר משה קצב עולה לגרדום המשפטי ומורשע במעשי אונס חמורים ביותר, שלאף אחת מההאשמות העולות בכתב האישום אין ולא היה בדיל של אחיזה בעובדות או אסמכתאות משמעותיות כלשהן, על הציבור המזרחי היושב במזרח התיכון להחל בדק בית פנימי בהול בהקשר יחסו בנושא הציונות האשכנזית. על הציבור המזרחי להעלות לדיון נוקב: מה קרה לנו ב-62 שנה האחרונות, היכן היינו אז, והיכן אנו היום. היום זה הנשיא משה קצב, מחר זה אתה?

מאמר חשוב ביותר

המאמר המדהים הזה פורסם בחדשות ומעורר מן הסתם סערה די רצינית

http://www.news1.co.il/BringHtmlDoc.aspx?docID=55280&SubjectID=3

לקרוא תגובה מס' 34:
נושא התגובה משה קצב הוא קצה הקרחון | יוסף השופט

משה קצב הוא רק הקצה של קצה הקרחון של מה שעובר כל מי שלא מערב אירופאי במדינת ישראל הציונית אשכנזית. רק התנערות מהציונות האשכנזית וחבירה לכוחות העולם הערבי נגד הציונות - יכולה להוות מענה ראוי נגד הפרויקט הציוני הכושל. רק חבירה לארגון 'מזרחים נגד ישראל', והארגונים המזרחיים האנטי ציונים הדומים לו - הם המענה הראוי. 3,000 שנה חיו המזרחים בארצות ערב בשלום, עד הולדת הציונות בסוף המאה ה-19.

מהיכן השנאה הזו ניסן? שנאהה תהומית

מאמר חשוב מאוד ישר כוח ניסן ג'רבי מייסד איגוד מזרחים נגד ישראל חושף את פרצוף ממסד הציונות האשכנזית נטולת התודעה המזרחית ! לאט לאט הציבור מבין את מניעי הממסד הציוני ואת שיטות הפשיזם בו הוא דוגל למעלה מ-60 שנות הציונות האשכנזית נטולת התודעה המזרחית

שלטון האפרטהייד קרוב לקריסתו

מזרחי ששותף בלאומנות הציונות הוא לא יותר מאשר קאפו\חולה זמני וגם הוא יהיה בעתיד אנטי ציוני כמו החבר ואנונו ונוספים.